מופע האימים של השרה ב"אופירה וברקוביץ'" לא היה מעידה מקרית אלא מהלך מכוון, חלק מ"אסטרטגיית השנאה" המשסעת את החברה הישראלית
בצפייה במופע האימים של מירי רגב ב"אופירה וברקוביץ'", בעודה מטיחה בצרחות מאיימות ובעיניים רושפות על איל ברקוביץ' כי כל עוד הליכוד בשלטון הוא לא יהיה המאמן הלאומי, וכי הוא מתהפך בתמיכותיו "כמו סטייק", היה עלול לחשוב שמדובר פה בהתקפת זעם של פוליטיקאית שידועה בסגנונה הנמוך והבוטה, בתכנית שהיא, איך נאמר, לא שיא העדינות באופן כללי.
אולם, לא היה מדובר פה באיבוד עשתונות של שרת התחבורה, אלא במהלך מחושב של רגב, חלק מאסטרטגיית שימור השלטון של נתניהו, אותה היטיב לבטא יועצו הקרוב ביותר נתן אשל, בהקלטות שנחשפו בתחילת השנה בתכנית "עובדה".
כזכור, אשל נשמע אומר בהן כי "השנאה היא מה שמאחד את המחנה שלנו". בדבריו הוא התייחס למירי רגב עצמה, שכיהנה באותה עת כשרת התרבות ואמר כי "מירי רגב עושה עבודה מצוינת. זאת אומרת, זה שהיא בהמה בכלל, עזוב. אבל היא עושה עבודה מצוינת. היא מלהיבה את הקהל, וזה מצליח. זה כמו ההוא בכדורגל שעומד ועושה לקהל ככה עם הידיים. זה מה שהיא עושה. וזה מצליח".
אשל "ננזף" אמנם על ידי נתניהו בעקבות חשיפת הקלטות, לא בגלל האסטרטגיה שחשף, אלא בגלל הגזענות הבוטה של אשל כלפי הציבור המזרחי (גזענות שלא זרה למשפחת נתניהו, כמו שהתבטאה בדברים שאמרה בעבר שרה נתניהו). אולם, מאז נאמרו הדברים, האסטרטגיה הזו השתכללה, ולצד רגב, הצטרפו טוענים לכתר מרעילי השיח ומעודדי השנאה כמו מיקי זוהר, דודי אמסלם, אמיר אוחנה וכמובן שנו של רה"מ יאיר נתניהו. כמו-כן, תודות לחוק הנורווגי נחשפנו כולנו לחה"כ החדשה אסנת מארק שהחלה להעיב על רגב בסגנונה שלה. יתכן מאוד שכניסתה של מארק, המתמודדת הפוטנציאלית על האישה המובילה בפריימריז של הליכוד, היא שדחפה את רגב לקבל מחדש את אור הזרקורים: מלכת הביבים הבלתי מעורערת של הליכוד חיה וקיימת ואף אחת לא תאיים או יאיים על מעמדה!
אילו היה מדובר פה במופע טלוויזיוני ותו לא, יכולנו אולי להתעלם מכך. אך אסטרטגיית השנאה הזו קורעת לגזרים את החברה הישראלית. ישראל היא אומה חדשה יחסית ומתקיימים בה מספר "שבטים" כמו שהגדיר אותם נשיא המדינה ריבלין, שבטים שיש ביניהם שונות משמעותית באמונות הבסיסיות, בתרבות ולעיתים אף בשפה עצמה. יחד עם זאת השבטים הללו הקימו ויצרו חברה תוססת ורבת הישגים. ערעור הרקמה הדקה הזאת, שמחזיקה אותנו יחד, היא סכנה קיומית אמיתית. הוסיפו לכך את המגיפה שמחרפת מעל, על הסגרים והבידודים שנלווים אליה, וכמובן למשבר הכלכלי הכבד, ויש כאן מתכון למלחמת אזרחים של ממש.
חשוב לומר, אסטרטגיית השנאה של נתניהו, יצרה גם תגובת נגד. יש לא מעט ישראלים שמתעבים עד כדי כך את נתניהו שהם מתעבים גם כל מי שתומך בו. זהו מצב מסוכן.
לפני כתבי האישום והשחיתות, לפני הכישלון הניהולי החמור שלו בניהול משבר הקורונה, על נתניהו ללכת הביתה בגלל הנזק הנורא שהוא גורם לחברה הישראלית, בגלל השיסוי וההסתה וניפוצה לרסיסים. זוהי האשמה החמורה ביותר שלו, מאז כניסתו לחיים הפוליטיים ובוודאי בימים אלה.