שימושו של הימין בדה לגיטימציה נועדה להוציא את דעות השמאל מגבולות השיח הלגיטימי

שימושו של הימין בדה לגיטימציה נועדה להוציא את דעות השמאל מגבולות השיח הלגיטימי.

אחד מעקרונות היסוד בדמוקרטית הליברלית הוא שאין אדם היודע בוודאות מה יהיה ומה נכון, ואין אחד המחזיק ברשותו את "האמת המוחלטת". לכן במדינה דמוקרטית צריכות להתקיים דעות רבות במקביל כאשר הדעה המשכנעת את רוב האזרחים היא, ככל הנראה, המבוססת ביותר. במדינה דמוקרטית, בה מתקיימות קבוצות רבות המתחרות על השלטון ריבוי דעות הוא הכרחי, הוא מאפשר לאליטות הפוליטיות לקיים תחרות על דעת הקהל ולמיעוט להציע אלטרנטיבה לשלטון הרוב.

דה-לגיטימציה היא תהליך בו קבוצה מסוימת מסווגת אל תוך קטגוריות חברתיות שליליות באופן קיצוני. זאת בניסיון להפוך אותה ללא ראויה בתחומי הערכים והנורמות המקובלים בחברה. ההדרה של הקבוצה ה מוקצית אינה זמנית, או תלוית הקשר, אלא מופעלת לצמיתות. מטרתה של דה-לגיטימציה היא הדרה לצמיתות של הקבוצה המודרת ממעגל הלגיטימיות בחברה. ישנם ביטויים רבים לתופעת הדה-לגיטימציה אך הנפוצים ביותר שלה הם:

1. דמוניזציה- סימון קבוצה כלא הומנית על ידי אפיון חבריה כשונים מהמין האנושי, כתת-אנושיים (כמו חיות) או כאל-אנושיים (שדים או מפלצות: יאיר נתניהו: "גיא פלג שפך את דמי והלבין את פניי, הוא השטן")
2. תכונות שליליות ולא מקובלות בחברה (למשל בוגדים: ח"כ בן ארי: "לרדוף שמאלנים בוגדים")
3. סימון חברי הקבוצה כסוטים מהנורמות ההכרחיות בחברה ועל כן עליהם להיות מוקצים ממנה (לא ציונים, לא יהודים: נתניהו לרב כדורי: "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים").
4. שימוש בתוויות פוליטיות- תיאור הקבוצה על ידי שיוכה לישויות פוליטיות המאיימות על התשתית הבסיסית של החברה ומהוות סכנה למערכת הפוליטית עצמה ולכן אינן מקובלות (נאצים, פשיסטים: גלנט: "השמאל הישראלי ינק את מורשתו מסטלין ולנין").
5. השוואה וחיבור לקבוצות אחרות בעלות תפיסה שלילית בעייני החברה הספציפית עצמה (ערבים, סייעני טרור הליכוד נגד גנץ: "יקים ממשלה בתמיכת הערבים").

בשנים האחרונות ניתן לראות כי תופעת הדה-לגיטימציה כנגד השמאל צוברת תאוצה בשיח הישראלי. בניתוח שיח של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בתקופה שקדמה לבחירות 2009 ובתקופה מקבילה טרם בחירות 2015, עולה כי בשש שנים התופעה שילשה את עצמה, ומהווה כ-34% מכלל השיח שלו. כלומר, כשליש מהשיח של נתניהו מוקדש לביצוע דה-לגיטימציה למחנה השמאל בניסיון להוציא אותו מגבולות הלגיטימיות של החברה הישראלית.

השיח, המונחה על ידי פוליטיקאים מהימין, יצא מגבולות הכנסת, מחלחל בקרב הציבור והפך לנחלת הכלל. דבר זה בא לידי ביטוי בהתבטאויות חריפות כנגד אנשי ציבור ואזרחים, בתחושות שנאה כלפי "שמאלנים" ועד לכדי אלימות פיזית כנגד פעילי שמאל. דוגמאות ישנן למכביר, החל "בבריונות רשתית" כאשר אנשים פרטיים מותקפים על סמך דעותיהם הפוליטיות "פרסמה דירה בפייסבוק – והותקפה כי היא "שמאלנית"", דרך תלמידות כיתה ז' ששלחו משלוח מנות לחיילים עם הברכה: "ולשמאלנים שתומכים במחבלים, אנו מאחלות שה' יגרום למותם במהירות", וכלה בחברי "האריות של הצל" שהכו פעילי שמאל בעת הפגנה ""הצל" מתפאר בהכאת שמאלנים במתקפת טילים: "הם אויב"".

שיח של דה-לגיטימציה נועד להצביע על מסקנה אחת: הימין בעד מדינת ישראל והשמאל- נגדה! הימין מבקש לעקור כל ניסיון להצבת אלטרנטיבה לשלטונו, הוא מבקש להוציא את אידיאולוגיית השמאל אל מחוץ לגבולות המקובלים בחברה הישראלית. לא מדובר יותר בשתי השקפות עולם מתחרות, בעלות מטרה משותפת, המבקשות לממש אותה בדרכים שונות. אלא יצירת תפיסת עולם ציבורית שהמחנה השמאלי מתנגד לקיומה של מדינת ישראל ומבקש להשמידה. שיח של דה-לגיטימציה פוגע במרקם החברתי, מעמיק את השסעים בחברה ומייצר פילוג וקיטוב בעם. אך למעלה מכך, הוא מאיים על הפלורליזם וריבוי הדעות החיוני לכל משטר דמוקרטי. הוא מבטל כל אפשרות להידברות ציבורית, לתחרות על דעת הקהל, לקיומו של דיון אמיתי בנוגע לעתידה של מדינת ישראל.